העיתון "השבוע בנתניה" מצדיע ליקירי העיר

בטכס חגיגי שייערך ביום ו', כד' בשבט תשע"ב, 17/2/12 בהיכל התרבות העירוני, במסגרת חגיגות יום ההולדת ה-83 לנתניה – יוענקו עיטורי "יקיר העיר" ל – 12 מתושבי נתניה, אותם הגדירה ראש העיר, מרים פיירברג-איכר כ"אנשים מדהימים שהפכו לסמל ומופת בנתניה." השנה – בהנחיית ראש העיר, זכו בעיטור אנשים שפעלו רבות לעיצוב דמותו של החינוך בנתניה ותרמו מכישוריהם, ניסיונם ותפישת עולמם לתלמידי העיר ולמערכת החינוך בנתניה. "כל מי שמגיע לעיר מתפעל מהפיתוח של נתניה, אני מתפעלת מהאנשים וגאה על תרומתם".

אגוזי אורי - אורי נולד בחיפה. את שירותו הצבאי עשה בחיל הצנחנים ובמלחמת ששת הימים השתתף בשחרור העיר העתיקה בירושלים. לנתניה הגיע בשנת 1965, כדי להקים ביחד עם ישראל ינילוב ז"ל את בית הספר האקסטרני הראשון בנתניה "תיכון חדש נתניה", שהיה בפיקוח משרד החינוך. מסגרת זו נתנה מענה לתלמידים שנפלטו ממערכת החינוך הפורמלית לעבור את בחינות הבגרות, דבר שאיפשר להם לקבל עבודה ראוייה או להמשיך ללמוד באוניברסיטה.


בד בבד עם הוראת היסטוריה ואזרחות, ניהל אורי במשך 30 שנה את בית הספר. במקביל לעבודתו בהוראה, השלים אורי תואר שני במינהל חינוכי והיסטוריה של עם ישראל. במשך חמש עשרה שנים הוא משמש כיו"ר הדור השני בוועד "שארית הפליטה" ועוסק בהנצחת קדושי העיירה שבה נולדה אמו באוקראינה. בשנת 1997 יצא לשליחות מטעם לשכת הקשר "נתיב", לצורך הקמת אולפן לעברית בקרב יהודי אזרבייג'אן בקווקז וכן כדי לעודד את עלייתם לארץ. כשחזר השתתף במשך שלוש שנים בפרוייקט התיעוד של הבמאי סטיבן שפילברג וסייע בתיעוד זיכרונותיהם של כמאה ניצולי שואה.  מאז שנת 2004, הוא עורך בהתנדבות את עיתון גמלאי נתניה "שישים פלוס", המתנהל בסיוע המחלקה לטיפול בזקן ומשפחתו באגף הרווחה ובסיוע עמותת "הדר", העמותה לקשיש ולגמלאי בנתניה. בעריכת העיתון ועיצובו החדשני שינה אורי את פניו, תוך שהוא שם דגש על הנגשת מידע רלוונטי, מתן במה וביטוי יצירתי לאנשי המערכת וקהילת בני הגיל השלישי בנתניה. הוא העשיר את העיתון ברעיונות מעולם העסקים והשיווק, הפך אותו למוביל בין עיתונים דומים בארץ, כך שה"אשל-ג'וינט ישראל" נתנו לו חסות. על פעילותו זו זכה אורי ב"אות ראש העיר נתניה" למתנדבים מצטיינים. בשנה האחרונה עשה אורי צעד אחד נוסף בתחום התקשורת ופנה לרדיו. בתחנת הרדיו "קול נתניה" 106 FM העלה לאוויר פינה מיוחדת בשם "הגיל השלישי", שבה הוא מראיין בשידור חי מאזינים בנושאים הנוגעים לגיל השלישי.

אריאלי גדעון- גדעון נולד בירושלים, בה גדל והתחנך. הוא הגיע לנתניה ביחד עם משפחתו בשנת 1956, התגייס לצה"ל, שם שירת כמדריך נוער. לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטה העברית החל בשנת 1963 ללמד ספרות ותנ"ך בבית הספר התיכון ע"ש שאול טשרניחובסקי ואחרי חמש עשרה שנים הפך להיות מנהלו. לאורך השנים, נטל גדעון חלק פעיל בתחום החינוך בנתניה והיה שותף למהלכים שהביאו לבניית מסגרות חינוכיות נדרשות, שלא היו בנמצא במערכת החינוך בנתניה באותן שנים. בשנת 1973 היה ממקימי "המרכז הטכנולוגי ויצ"ו קנדה" בנתניה ומנהלו הראשון. כמו כן שימש באותה תקופה כמפקח על מרכזי נוער מטעם הסוכנות היהודית במחוז מרכז וצפון.


החל משנת 1978 ולמשך 28 שנים, ניהל את בית הספר התיכון "טשרניחובסקי", העביר אותו למשכנו הנוכחי, תוך הפיכתו מתיכון ארבע שנתי לבית ספר מקיף שש שנתי. במהלך השנים שבהן ניהל את "טשרניחובסקי", בית הספר גדל והתרחב, הן במספר התלמידים והן במספר המגמות שהציע לתלמידיו.  מאז יציאתו לגמלאות בשנת 2006 עסק גדעון בפעילויות התנדבותיות. ארבע שנים הוא היה אחראי על פיתוח קשרי קהילה בארגון "יד שרה", תוך שהוא מעביר את מסר הארגון לקהילה בנתניה ועושה לו נפשות בתחום ההתנדבות. כמו-כן, הוא שימש כמרצה בהתנדבות לבני נוער בבתי הספר התיכוניים בנתניה מטעם ארגון "מגן דוד אדום".

ברייער טומי- טומי נולד בעיר דברצן, הונגריה. בהיותו בן 15, לאחר ששרד את השואה, עלה לבדו לארץ, הגיע לנתניה, כאן למד והתגייס לצה"ל. במהלך כל שנותיו הבוגרות עסק בחינוך ותפקד כמורה וכסגן מנהל בבית הספר התיכון "שרת". מזה עשרים שנה, בזמן שהיה מחנך בתיכון וגם לאחר שיצא לגמלאות, הוא עוסק בהנחלת זכר השואה לצעירים, הן בהרצאות לבני נוער בארץ ובגרמניה והן בארגון משלחות לפולין מכל בתי ספר התיכוניים בנתניה ובהם גם מהחינוך המיוחד. למטרה זו הוא פועל לגיוס תרומות ומאות תלמידים כבר יצאו לפולין בזכות מלגות שחילק.  


טומי יזם פרוייקט להנחלת זיכרון השואה תוך יצירת דיאלוג בין תלמידים מבית הספר "אלדד" לבין תלמידים מבית ספר תיכון בעיר גיסן שבגרמניה. הפרוייקט כולל חילופי משלחות, השתלמויות מורים ותלמידים מגרמניה במוזיאון "לוחמי הגטאות" וכן מסע משותף לפולין. כמו כן, יזם טומי חילופי משלחות נוער בין תיכון "שרת" לבין בית ספר התיכון בשיופוק, העיר התאומה של נתניה בהונגריה.

בשיתוף עם השחקנים עזרא ועירית דגן, הוא יזם מפגשים בין בני נוער מבית הספר "שרת" לבין קשישים ניצולי שואה מנתניה, תוך תיעוד הסיפורים שלהם והעלאתם במחזה על הבמה ביום השואה בהיכל התרבות בעיר.  טומי זכה בפרס החינוך ממכון "משואה" בתל יצחק על מחקרו בתחום המוסיקה בתקופת השואה. כמתנדב היה יו"ר סניף נתניה של "המועצה למניעת תאונות", התנדב ב"וראייטי", ב"נעמ"ת", בפרוייקט "סבא מלמד" ועל כך קיבל את "אות ראש העיר נתניה" למתנדבים מצטיינים.

גורקי (בינדר) שולמית - שולמית נולדה במושב חרות והגיעה לנתניה בשנת 1948. למדה בבית הספר היסודי "ביאליק" ובבית הספר התיכון "טשרניחובסקי" והיתה פעילה בתנועת הנוער "מכבי צעיר".  בשנת 1957 סיימה סמינר למורים ושרתה כמורה חיילת בצה"ל. היא התמחתה בהוראת לשון וספרות ילדים ובהנחלת הלשון למבוגרים ולעולים חדשים. במשך 20 שנה היתה שולמית מורה ומחנכת בבית הספר "ביאליק".  שולמית נמנית על מייסדי ארגון "JCI" והיתה חברת הנהלת הארגון במשך שמונה שנים. במשך עשר שנים היתה חברת הנהלת ארגון "נשות הדסה" ושימשה כנשיאתו במשך שלוש שנים.

בשנים הראשונות להקמת המכללה האקדמית נתניה, שימשה כנציגת הציבור בחבר הנאמנים. לאחר שיצאה לגמלאות ריכזה במשך חמש עשרה שנים את תחום הגמלאים במחלקת ההתנדבות בעירייה. במהלך שנים אלה פיתחה את התכניות: "גמלאים למען צה"ל", "סב-גן" ו"סב-ספר", הפועלות עד היום במערכת החינוך.

החל משנת 2010 היא חברה בצוות ההיגוי של התכנית הרב-תחומית בעמותת "הדר" לקשיש ולגמלאי בנתניה. בשנת 1992 קיבלה את "אות ראש העיר נתניה" למתנדבים מצטיינים בתחום קליטת העלייה והיא דור שני למקבלי עיטור יקיר העיר נתניה.

גרוסמן רחל- רחל נולדה בתל אביב. בשנת 1953 עברה עם בעלה וילדיה לנתניה. במשך עשרים שנה היתה הספרנית הראשית בספרייה העירונית בנתניה והדמות החינוכית, שעודדה את הילדים ליהנות מקריאת ספרים. מה גם, רחל הבינה לנפשו של הילד והייתה לו "אוזן קשבת". אחרי שיצאה לגמלאות היא הקימה את הספרייה במועדון הגמלאים של עיריית נתניה וכספרנית מקצועית היא מקיימת עד היום קבוצות קריאה במועדון.

מאז פרישתה לגמלאות רחל מתנדבת בבית ספר "בארי" בפרוייקט "סב-גן" ו"סב-ספר" ומלמדת את השפה העברית ומקצועות אחרים לילדי עולים, תוך שהיא מקנה להם ערכים לאהבת הארץ.  מזה ארבעים שנה היא מתנדבת בעקביות בטיפול במשתקמים בעמותת "אנוש" וגם פעילה מסורה ב"אגודה למלחמה בסרטן" ובאיל"ן, תוך שהיא מסייעת לנכה ולחולה ותומכת בבני המשפחה.

כמו-כן, סייעה רחל בהתנדבות, במשך שנים, לילדיהם של זוג עיוורים בהכנת שיעורי הבית והביאה אותם לעצמאות אישית. בצד כל אלה, מקפידה רחל לבקר קשישים בודדים בסביבת מגוריה כדי להפיג מעט את בדידותם. עבור אחת מהם, ניצולת שואה מהונגריה, היא כתבה ביוגרפיה, תוך שימת דגש על זיכרונותיה מתקופת השואה.  רחל קיבלה את עיטור לוחמי המדינה על חלקה במאבק לתקומת ישראל וזכתה ב"אות ראש העיר נתניה" למתנדבים מצטיינים.

חדד שלום- שלום נולד בתימן, עלה לארץ בשנת 1943 עם קבוצת בני נוער יתומים והגיע לשכונת נווה שלום בעין התכלת. שנה לאחר מכן התפקד לאצ"ל, לחם במחתרת והשתתף בקליטת מעפילים שעלו בחשאי לחופי נתניה.  במלחמת העצמאות עלה עם גדוד האצ"ל לירושלים, לחם להגנתה והשתתף בקרבות קשים נגד צבאות ירדן ומצרים ועל כך קיבל את הערכת שר הביטחון והרמטכ"ל במלאת שישים למדינה. עם פירוק האצ"ל התגייס לצה"ל, חזר לנתניה ועבד בפרדסי המושבים שבסביבה, בליטוש יהלומים וכן כסדרן בבתי הקולנוע בעיר. בקולנוע שרון עבד שש עשרה שנים עד לסגירתו.

כתושב עין התכלת וכמי שגר בשכנות לבית הספר "מוריה", שהיה מיוזמיו ומקימיו, שלום שימש במשך 15 שנים כשומר ביה"ס ובתפקידו זה, הכיר את כל הילדים ודאג לשלומם. מכיוון שבית הספר היה קרוב לליבו, שלום שמר והשגיח על בית הספר גם בשעות אחר הצהרים וכן בשבתות דאג שלא יגרם לו כל נזק.  בשנת 1967 ייסד בשכונת נווה שלום את בית הכנסת "גאולה", המהווה את מרכז פעילותו, בו הוא משקיע את מרצו וכספו עד עצם היום הזה. כמו כן, פעל להקמת בית העלמין של עין התכלת, תרם לתחזוקתו והתנדב לעבוד בחברת קדישא. כתושב השכונה דאג רבות לשכונה ולתושביה, תוך מתן תשומת לב לחיי הקהילה.

מזה שנים, פועל שלום בסתר למען משפחות נזקקות. בכל שבת הוא מגיע ברגל לבית החולים "לניאדו" לשם קיום מצוות ביקור חולים, שם הוא מאכיל, מעודד ומנעים את זמנם של חולים בודדים.

כרמי (חסין) אורה- אורה נולדה ביפו. בצה"ל שירתה בחיל האוויר ולאחר שחרורה השלימה הכשרתה בהוראה. לנתניה הגיעה בשנת 1956 בעקבות נישואיה.

אורה החלה לעבוד בנתניה בבית הספר "אלומות", כמחנכת וכמורה למקצועות הריאליים ולאחר מספר שנים שימשה כסגנית מנהלת בית הספר. היא השקיעה זמן רב בפיתוח רעיונות ויוזמות, לטובת פעילות חברתית משותפת של ילדים ממשפחות מבוססות עם ילדי עולים שפונו מהמעברות בישובי הסביבה.  בשנת 1963 עברה ללמד בבית הספר "איתמר", כמורה, כמחנכת, כסגנית מנהל ובהמשך כמנהלת בית הספר עד לשנת 1976. בשנה זו נקראה להקים ולנהל את בית הספר "יונתן", תפקיד אותו עשתה בהצלחה רבה במשך עשרים ושתיים שנים ברציפות, עד שיצאה לגמלאות בשנת 1998. במשך כל השנים דאגה אורה לסייע לתלמידים מתקשים בשיעור הבית ובקידומם בלימודים. במקרים רבים אף העניקה מכספה הפרטי, לטובת תמיכה במשפחות נזקקות ובסיוע לתלמידים ולהוריהם במציאת מקומות עבודה.

אורה המשיכה לשמור על קשר עם תלמידיה ולעקוב אחר התקדמותם. כמנהלת, עסקה רבות בהדרכת מנהלי בתי ספר בעיר ומחוצה לה, פעילות אותה המשיכה לעשות בהתנדבות במסגרת הסתדרות המורים, גם כשפרשה לגמלאות.

פאר (קראוז) חנה- חנה נולדה בכפר תבור (מסחה) נצר למשפחה שורשית ממייסדי הכפר.  לנתניה הגיעה כילדה עם הוריה דבורה וצבי קראוז ז"ל - ותיקי העיר. היא למדה בבית הספר "ביאליק", בתיכון "טשרניחובסקי" והוכשרה להוראה בסמינר למורים "פרדס הגדוד". בצה"ל שירתה כמש"קית חינוך בקצין העיר נתניה. מיד עם שחרורה מצה"ל ולאחר שהוכשרה כמורה מוסמכת בכירה ב"בית ברל", לימדה בבית הספר "ביאליק" כמחנכת וכמורה בכירה במשך 32 שנים.  במקביל לעבודתה בהוראה, למדה עיתונאות ושימשה ככתבת במספר כלי תקשורת ארציים ומקומיים. ככתבת שטח נראתה חנה בכל התרחשות מקומית ובכתבותיה הפיצה את שמה הטוב של נתניה ברבים. חנה ובעלה עודד נמנים עם מייסדי ארגון "JCI" בנתניה, במסגרתו גייסו כספים ודאגו לרווחת קשישים וחיילים תושבי העיר.  

במהלך כל השנים עד לגיל 65, התנדבה חנה למשמר האזרחי בנתניה מאז הקמתו וזכתה ב"אות ראש העיר נתניה" למתנדבים מצטיינים. מאז יציאתה לגמלאות, חנה הינה מתנדבת פעילה ב"ש.י.ל" – שירות ליעוץ לאזרח וב"מועצה לישראל יפה". כמו כן, היא חברת הנהלה בארגון "נשות הדסה", מראיינת בטלוויזיה הקהילתית וחברת צוות הנהלה ולאחרונה פעילה כמתעדת מקצועית במסגרת המוזיאון לתולדות העיר נתניה.

קב נחום- נחום נולד בתל-אביב. מראשוני התלמידים בישיבת ההסדר "כרם ביבנה" ובאוניברסיטת "בר-אילן" סיים לימודי פיסיקה, מתמטיקה וחינוך. שירת בצנחנים ובמלחמת יום הכיפורים היה בין הצולחים את התעלה. במשך ארבעים שנה עיצב נחום את צביונה המוסרי, החינוכי והלימודי של ישיבת "בני עקיבא" בנתניה. כמורה למתמטיקה וכמנהל התיכון, הקנה לתלמידיו ערכים מוסריים וערכי התנהגות בין אדם לחברו, אותם אימצו כדרך חיים.  מתוך ההבנה שהישגים לימודיים הינם המפתח ללימודים אקדמיים ולהתקדמות אישית בכלל - סייע נחום קו לתלמידיו, גם במהלך החופשות, בעיקר במתמטיקה. הוא עודד וטיפח אותם, העניק תשומת לב אישית לכל אחד מהם, במטרה להביאם למימוש יכולתם. 

 כמנהל הוא דגל במדיניות "הדלת הפתוחה" בפני המורים, התלמידים וההורים והיה קשוב לרחשי ליבם. במהלך השנים פיתח יוזמות חדשניות, דוגמת שיטת הוראה ייחודית במתמטיקה, יזם הקמת מגמת מחשבים והנהיג מודל ייחודי להוראת האנגלית. כמו כן, דאג שהאירועים החברתיים בישיבה ישאו משמעות ערכית והטביע עליהם את חותמו. תלמידיו זוכרים עד היום את הטיולים השנתיים כחוויה מיוחדת, שהיתה עשירה באהבת העם והארץ.  קו זכה בפרס רוטשילד לחינוך על היותו "מורה לחיים", על מסירותו לתלמידיו, על הערכים שהוא הנחיל להם, על מקצועיותו כמורה ועל יוזמותיו כמנהל. 

שטיין מרדכי- מרדכי נולד בוילנה בירת ליטא. לאחר ששרד כילד את תקופת השואה, עלה עם משפחתו ארצה בשנת 1947 לעיר נתניה. הוא למד בבית הספר תחכמוני ובתיכון בר-אילן ושימש כמדריך בתנועת הנוער "בני עקיבא". בצה"ל שירת כחייל קרבי בנח"ל.  מאז 1959 לימד מרדכי בבתי ספר יסודיים, תוך שהוא מסיים תואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים ותואר שני באוניברסיטת בר-אילן. בשנת 1975, לאחר שלימד תשע שנים בבית הספר התיכון בר-אילן, נבחר להיות מנהל התיכון, תפקיד שאותו מילא במשך 25 שנים עד לפרישתו לגמלאות בשנת 2000.

כמורה וכמנהל, הצעיד את בית הספר בר-אילן והעלה את רמת הלימוד בו, תוך גיבוש תכניות לימודים חדשניות, הקניית חינוך קפדני ואינטגרציה של ילדים מכל השכבות והזרמים השונים של הציונות הדתית בנתניה. בית הספר בניהולו זכה פעמיים בפרס החינוך וכן בפרסים נוספים, ביניהם פרס כספי עבור הישגיו, בתחום מניעת הנשירה והעלאת ההישגים הלימודיים.  עם פרישתו לגמלאות החל בהקמת חוגים למורים ללימודי תנ"ך ותושב"ע. כיום הוא מסייע לתלמידים בעבודות גמר לבגרות, מייעץ לגרעין התורני ופעיל בהנהלת בית הכנסת "בית מאיר".

שפיגל יפה- יפה נולדה בבוקרשט שברומניה ועלתה עם הוריה ארצה בשנת 1935, לירושלים. כנערה פעלה בעת המצור על ירושלים ביחד עם חבריה בחיזוק ביצורי העיר. היא סיימה סמינר לגננות בירושלים וב"בית ברל" הוסמכה להוראה. בצה"ל שירתה כמדריכת גדנ"ע ועסקה בחינוך לאהבת הארץ.  לנתניה הגיעה בשנת 1954 בעקבות נישואיה. היא עבדה כגננת במושבי הסביבה ובמעברות שאוכלסו על- ידי עולים חדשים. בשנת 1968 החלה לעבוד כגננת והגן שלה, "גן יפה" היה לגן המבוקש בעיר. בשנת 1978 עשתה הסבה להוראה והחלה ללמד ילדי עולים במוסד "הדסה נעורים" במסגרת עליית הנוער. כמורה וכמחנכת פעלה וטיפחה קשרים עם תלמידיה, תוך שהיא עוזרת להם בלימודים ומקנה להם ערכים חברתיים ואהבה לארץ.

גם במסגרת שליחות מטעם הסוכנות היהודית לונצואלה, ברזיל ופרגוואי פעלה ביחד עם בעלה יהודה לעידוד עלייה, ללימוד השפה העברית ולהקניית ערכי יהדות ואהבת הארץ לצעירים ומשפחותיהם.

מזה עשרים שנה, מתנדבת יפה בארגון "י.ע.ל" בביה"ח "לניאדו", בסיעוד קשישים בביטוח הלאומי ובארגון תרומות לנזקקים. כאשת חינוך, יפה מהווה דוגמה ומופת להטמעת ערכי חינוך ואהבת הארץ בקרב מאות ילדים ובני נוער בארץ ומחוצה לה.

שר-שלום רחמים- רחמים נולד בירושלים להורים שעלו מפרס בראשית המאה העשרים. הוא למד בסמינר "מזרחי" בירושלים והשתתף במלחמת העצמאות. לאחר שקיבל הסמכה בהוראה מטעם האוניברסיטה העברית, התנדב ללמד ילדי עולים חדשים בבתי ספר בנתניה, אליה הגיע ב-1951. לאחר מכן, העתיק את מגוריו לחצור-הגלילית, לצורך ייסוד וניהול בית ספר ממלכתי-דתי ושב לנתניה ב-1956. כמו כן, היה מרצה מתנדב ב"מרכז להכשרה מקצועית" וספרן בנציבות המים.  רחמים פרש פרישה מוקדמת מהוראה פעילה, אך המשיך בהכנת תוכניות לימודים.

כגמלאי המשיך ביתר שאת את מחקרו בתחום לוח השנה העברי. מחקריו כונסו בספר "שערים ללוח העברי", המקיף את נושא הלוח העברי מהיבטים שונים ומשמש הן את הרבנים והן את אנשי האקדמיה הבכירים. כמו כן, הוא פרסם ספרים ומחקרים רבים, בעיקר בכתבי עת המופנים למערכת החינוך. בנוסף - פרסם מאמרים מדעיים בנושא קריאת התורה והבנת סדרי הקריאה במהלך הדורות.  רחמים הינו יועץ לענייני לוח דינים ומנהגים בהוצאת "היכל שלמה" ולמדור הלוח העברי באתר "דעת". מורים ותלמידים רבים זוכרים ומכירים את "דפי העזר בתנ"ך", שנכתבו בכתב ידו ומסייעים עד היום בהבנת הרצף ההיסטורי והתהליכים בתקופת הנביאים והמלכים בישראל. במהלך כל השנים, רחמים פעיל בבית הכנסת "חסד ואמת", בו הוא מלמד תורה.